תאורת המנהרה שונה מתאורת כבישים רגילה משום שהיא חייבת להישאר פעילה 24 שעות ביממה; במיוחד, עוצמת התאורה הנדרשת גבוהה יותר ביום מאשר בלילה, מה שהופך את עלויות החשמל למרכיב משמעותי בהוצאות התפעול. יתר על כן, לתאורת המנהרה יש מאפיינים ייחודיים הנבדלים מתאורת כבישים כללית, כגון התחשבות בהסתגלות החזותית של האדם לאור ולחושך, כמו גם את דרישות התאורה בחללי מעבר. גורמים אלה הם חלק בלתי נפרד מתכנון תאורת המנהרה וקשורים קשר בל יינתק לבטיחות המשתמש. תאורת מנהרה מסווגת בדרך כלל לתאורת כניסה, פנים ויציאה. תאורת הכניסה כפופה לדרישות מחמירות במיוחד, המחייבות הפחתה הדרגתית של הבהירות מרמות דומות לסביבה החיצונית. באופן ספציפי, רמות תאורת הכניסה בשעות היום נקבעות על ידי גורמים כמו בהירות חיצונית, מהירות הרכב, שדה הראייה בכניסה ואורך המנהרה. הנציבות הבינלאומית לתאורה (CIE) מחלקת את תאורת הכניסה למנהרה לשני אזורים (החל מהפורטל): אזור הסף ואזור המעבר. אזור הסף נועד לבטל את אפקט "החור השחור", ולאפשר לנהגים לזהות בבירור מכשולים בכניסה, בעוד שאזור המעבר נועד להפחית את הניגוד המוחלט בין אזור הסף לתאורת הפנים הבסיסית על ידי הפחתה הדרגתית נוספת של רמות התאורה. הסטנדרטים היפניים מחלקים עוד יותר את תאורת הכניסה לאזור הגישה, אזור ההסתגלות ואזור המעבר.
האזור הפנימי הוא האזור בתוך המנהרה שאינו מושפע מאור טבעי חיצוני, כאשר ראיית הנהגים מסתמכת אך ורק על התאורה המלאכותית של המנהרה. אזור זה מאופיין ברמות תאורה אחידות לכל אורכו. מכיוון שרמת התאורה נשארת קבועה, העיצוב מתמקד במתן ערך בהירות מתאים, הנקבע על פי נפח התנועה ומהירות הרכב. הפריסה ורמות הבהירות של אזורי הכניסה, המעבר, הפנים והיציאה בתוך המנהרה.